למעלה – ציצית בקשירה אשכנזית, למטה – ציצית עם פתיל תכלת בקשירה ספרדית
תשמיש קדושה או תשמיש מצווה הוא חפץ המשמש ביהדות, לשם קיום מצווה. לעיתים קרובות נעשה שימוש בשם “תשמיש קדושה” כדי לתאר את שני הסוגים.
בין תשמישי הקדושה כאלה שנועדו לשימוש אישי (כגון ציצית, שהאדם לובש אותה), ומהם שמשמשים את הציבור (כגון ספר תורה ותשמישי קדושה הנלווים לו).
תוכן עניינים
1תשמיש קדושה או מצווה
2דברים הנחשבים לתשמישי קדושה
3חלות הקדושה
4מקור התשמישים
5חשיבות בחוק הישראלי
6לקריאה נוספת
7קישורים חיצוניים
8הערות שוליים
תשמיש קדושה או מצווה
המושגים “תשמיש מצווה” ו”תשמיש קדושה” מופיעים לראשונה בתלמוד בבלי, שם מצוטטת ברייתא העוסקת בהבחנה בין השניים:
תשמישי מצווה – נזרקין, תשמישי קדושה – נגנזין. ואלו הן תשמישי מצווה: סוכה, לולב, שופר, ציצית. ואלו הן תשמישי קדושה: דלוסקמי[1] ספרים, תפילין ומזוזות ותיק של ספר תורה ונרתיק של תפילין ורצועותיהן.
— תלמוד בבלי, מסכת מגילה כו ב
ההלכה מחייבת לגנוז כל חפץ שהתבלה ויצא מכלל שימוש שרשום בו השם המפורש, ומשום כך נעשית ההבחנה בין תשמישי קדושה, בהם מופיע השם המפורש, לבין תשמישי מצווה, שלא מופיע בהם השם המפורש ולפיכך אינם מצריכים גניזה. ההבדל בין השניים הוא שתשמישי מצווה הם הדברים המשמשים את האדם לקיום המצוות. בלעדיהם הוא אינו יכול לקיים את המצווה, ובכל זאת, לדברים אלה אין חשיבות מיוחדת מצד עצמם, ולכן אפשר לזורקם לאחר השימוש. לעומתם, תשמישי קדושה הינם דברים שקדושתם באה מצד עצמם, ולא בשל שימוש האדם בהם, ולכן קדושתם אינה פגה וצריך להשימם בגניזה.
ישנו עוד חילוק בין תשמיש קדושה לתשמיש מצווה, שאסור לייעד תשמיש קדושה לשימוש פחות קדוש, ובלשון חז”ל: “מעלין בקודש ואין מורידין”, כלל זה אינו חל בתשמיש מצווה[2].
טלית היא בגד בצורה מלבנית, אשר בארבע פינותיו שזורים חוטי הציצית. את הטלית לובשים יהודים בזמן התפילה בבית הכנסת (בדרך כלל בתפילת שחרית ומוסף), וטלית הנקראת טלית קטן נלבשת באופן קבוע מעל או מתחת לבגדים הרגילים, כדי לקיים את מצוות ציצית בכל שעות היום. מבחינת מעמדה ההלכתי, הטלית היאתשמיש מצווה. משמעות המונח היא “בגד” בשפה הארמית, ולכן יהודים נהגו בעבר להתייחס לכל בגד בשם זה
טלית מקופלת
הטלית נעשית בדרך כלל מצמר מכיוון שעל פי השולחן ערוך, רק בגד מצמר או פשתן חייב בציצית מן התורה, בעוד חיוב הטלת הציצית בבגדים מבד אחר יש דעות שהוא דרבנן (דעה זו היא בניגוד לדעת הרמ”א שסובר שכל בגד חייב בציצית מן התורה). עם זאת, יש העושים טליתות ממשי או מחומרים אחרים
איך עושים מזוזה? להלן אפרט בשפה מובנת לכל, את תהליך הפקת מזוזות. אנו שמלאכתנו בכתיבת מזוזות מכירים את הנושא על כל פרטיו
נשתדל לפרוש את היריעה כולה לפניכם
א. מזוזה חייבת להיכתב בכתב יד בלבד על ידי סופר סת”ם, ( יהודי, שומר מצוות שלמד את ההלכות/הדינים, המחייבים כל מי שרוצה לכתוב מזוזה כהלכה) באמצעות כלי כתיבה מיוחד, הנקרא ‘קולמוס’ עשוי מנוצה או מחיקוי נוצה עשוי מחומר פלסטי.
הדיו הינה דיו מיוחדת לכתיבת קודש בצבע שחור בלבד. רכיבי הדיו נעשים מחומרים שאין בהם אלמנט מן החי האסור באכילה לפי ההלכה.
ב. פרטי ההלכות כיצד לכתוב מזוזות, נלמדו והועברו במסורת ארוכת שנים מדור לדור. בחלק מפרטי הדינים ישנם הבדלים בין המסורה של קהילות אשכנז, לעומת קהילות יוצאי ספרד. משום כך אנו מוצאים ב’שוק’ מזוזות בכתב אשכנזי ולעומתן, מזוזות בכתב ספרדי. הכל כשר לכל, אך ראוי שכל אחד יישתדל לשמור על מנהג קהילתו וביתו.
ג. בכל מזוזה קיים טקסט זהה. הטקסט שבמזוזה הינו פרשיית ‘ קריאת שמע’ הכתובה בתורה בספר דברים פרק ו’: שמע ישראל ה’אלקינו ה’ אחד…. ובצמוד לקטע ידוע זה מופיע קטע מפרק יא’ :”והיה אם שמע תשמעו אל מצוותי וכו’…( אלו הן שתי פרשיות ראשונות של ‘קריאת שמע’ הנאמרות בתפילה יום יום. ערב ובוקר.)
ד.כתיבת מזוזה נעשית אך ורק על גבי קלף: עור מעובד ומוחלק לשם קדושת מזוזות, תפילין, או ספר תורה. (מעור בהמה טהורה המותרת לאכילה על פי ההלכה).
ה. קלף המזוזה חייב להיות משורטט בכל קווי השורות. שרטוט השורות בחלק העליון של כל שורה (כמו במחברת ‘שורה אחת’ כלומר אין לכתוב מזוזה על קלף שלא שורטטו בו, לפני תחילת הכתיבה- שורות שורות כמניין שורות הטקסט של המזוזה דהיינו 21 שורות. מזוזה שנכתבה על פי כל כללי ההלכות ואפילו אם הסופר היה מאוד מיומן ושורותיה יצאו מיושרות, אם אין בה שרטוט מלא של כל שורותיה -הינה פסולה לחלוטין.
לטיפים בנושא מזוזות
ו. הטקסט של המזוזה נכתב באופן זהה בכל מזוזה ובכל סגנון, בפרישה של 21 שורות ובמיקום קשיח לכל תחילת שורה וסופה.אם הסופר טעה ולא הקפיד על כך – כשרה.
ז. בפסוק הראשון האות ע’ במילה: ‘שמע’ והאות ד’ במילה:’ אחד’, נכתבות בגופן מוגדל.
ח. בין סוף הקטע הראשון של המזוזה-כנ”ל ובין תחילת הקטע השני של המזוזה ישנו רווח של כעשר אותיות.
השורה האחרונה במזוזה, יש בה רק שתי מילים:’ על הארץ”.כך יוצא שבשורה הקודמת(הלפני אחרונה מסתיימת במילה: כימי השמים– בצד שמאל של הקלף ואחריה בשורה האחרונה המילה : ‘על הארץ’, בראש השורה מימין, לציין את הריחוק בין שמיים לארץ (גמרא מנחות לב:)ראה בצילום המזוזה.
יש רואים בזה רמז לברכה: שירבו ימיכם וימי בניכם כמרחק שבין השמים לארץ (הט”ז סימן רפ”ח ס”ק ה’).
ט. מזוזה חייבת להכתב אך ורק באופן כרונולוגי, כלומר סופר סת”ם הכותב מזוזות צריך להתחיל את הכתיבה החל מהאות הראשונה ועד האות האחרונה. לפי סדר מיקומן בטקסט. כאילו ישנו מספר סידורי לכל אות ולפיכך חובה לכתוב כל אות במקומה ואחריה האות הבאה בטקסט. אין אפשרות לדלג על אות או מילה ולחזור ולכותבה אחר כך.
לאור ההלכה הזו, אם תימצא המזוזה פסולה מחמת טעות בכתיבה ואפילו טעות קטנה הניתנת לתיקון באופן טכני, אסור יהיה לבצע את התיקון על פי ההלכה. לדוגמא : אם הסופר כתב את המילה .’.והיו הדברים’ כך שהאות ו’ נראית כי’ (כלומר רגל ימנית מאוד קצרה) אין כל בעיה טכנית להאריך את הרגל ולייצר ו’. אך סופר סת”ם שיעשה זאת, עובר על ההלכה המפורשת שאין לבצע תיקון שלא כסדר הכתיבה. (משום שהדבר נחשב שאות ו’ זו נכתבה בעת התיקון אחר שכבר נכתבו אותיות אחרות) ולכן מזוזה זו תיחשב למזוזה פסולה, גם אם עתה היא נראית תקינה בכל פרטיה.
זו דוגמא לאחריות הכבדה המוטלת על כתפי הסופר מחד ועל הצורך לדעת מי כתב את המזוזה מאידך. גם בדיקת מחשב ככל שהינה מדויקת, אינה יכולה לגלות תיקונים כאלו. זו גם הסיבה שאין מתקנים מזוזות שנמצאו בהן פסול.
י.גודל המזוזה: עקרונית, מזוזה נכתבת על קלף בצורת רבוע בין אם הקלף גבוה ובין אם הוא נמוך. גודל המזוזה אינו נתון הלכתי, גודל המזוזה הינו נתון פרקטי. כלומר, אם הקלף מאוד קצר -בגובהו- אזי הסופר ייאלץ לכתוב בכתב מאוד קטן וצר. כתיבה כזו הינה מסובכת קשה ולוקחת זמן רב ומחיר מזוזה כזו יהיה יקר יחסית. לכן עדיף לרכוש מזוזה שגובהה לפחות 10 ס”מ.
מומלץלרכוש מזוזות בגובה 12 ס”מ. בגובה זה יכול סופר סת”ם לכתוב בנחת באותיות בגודל נאה ובקצב סביר. מזוזה שהושקע בה זמן רב לכתיבתה תהיה יקרה יותר ממזוזה שנכתבה בזמן קצר יותר. כך או כך יצויין שבכתיבת מזוזה מושקע זמן רב, כשעתיים ואף יותר.
יא’.מזוזה שנכתבה כראוי, עוברת בדיקה, הגהה מוסמכת, כדי לוודא שהכל נכתב כראוי. בבדיקה בוחנים כל אות ואות כדי שלא תימכר מזוזה פסולה. לדאבוננו, חלק מהמזוזות הנמכרות בחנויות אינן בדוקות וממילא חלקן נמכרות במצב שאינו כשר על פי ההלכה.
יב’. מזוזה שעברה את הבדיקה ונמצאה ראויה, מגלגלים את הקלף מסוף השורות לתחילתן -מימין לשמאל-ועוטפים אותה בניילון או בנייר להגנה מפני לחות.
מזוזה שתהיה חשופה לאויר לח, תתקלקל תוך זמן קצר. דיו הבא במגע עם לחו, מתפרק ומשנה את צורת האותיות.